מסע ההחלמה שלי

מסע ההחלמה שלי מתחיל מהיום בו אני זוכרת את עצמי. הייתי בת 6 כשההורים שלי התגרשו ואמא שלי חלתה לראשונה במחלת הסרטן. שם גיליתי את שני הפחדים הכי גדולים שעם הזמן הפכו לחרדות שניהלו את חיי - חרדת מוות וחרדת הנטישה.

שתי החלטות גדולות שהשפיעו אחר כך על מהלך חיי היו ללמוד ביולוגיה ופסיכולוגיה כדי להבין ולחבר בין הגוף והנפש, ולרקוד באופן מקצועי.
בשיעורי מחול הבנתי שקורה לי משהו וניסחתי זאת בפשטות,
"אני נכנסת לשיעור עצובה ויוצאת שמחה."
הבנתי שהגוף מחובר ומשפיע על הנפש, ולהפך.

במהלך חיי הבוגרים התנהלתי בצורה לא מודעת ולא חשבתי שמשהו לא בסדר. מבחוץ הכל היה נראה מעולה - תלמידה מצויינת, הרבה חברים, הרבה חוגים. בחיים לא היה אפשר לדעת עליי שמשהו גדול מתחולל בפנים.

בשנת 2013 חזרתי ממסע ראשון בהודו שם עברתי את קורס המורים ליוגה הראשון שלי ושבוע לאחר שחזרתי שברתי חוליה בגב התחתון. השיקום כלל פיזיותרפיה ויוגה דרכו הבנתי כמה נקודות מפתח:
המערכת הרפואית אינה יכולה לעזור לי להחלים. הפיזיותרפיה עזרה לי להבין מה מותר לי לעשות ומה לא, והיוגה היא מה שעזר לי באמת לחזור לתפקוד.

במהלך הזמן התחלתי לפתח כאבים כרוניים בצלעות, באגן, בשכמות. הכאבים היו הולכים ובאים ואני זוכרת את עצמי מתגלגלת בכל אנשי הטיפול האפשריים, אלטרנטיבים ורפואיים לקבל את המענה לכאבים האלו - ולא מצאתי.

בקיץ 2017 חזרתי מקליפורניה שם עברתי טקס בחומרים מרחיבי תודעה. התחלתי להרגיש תחושה חדשה בגרון, כמו גוש קטן כזה שהתיישב ולא רצה לזוז. הגוש התגלה כחרדה שהלכה והתפתחה יחד עם כאבים בלתי נסבלים שהתפשטו לכל מקום בגוף.

ככל שהחרדה התגברה כך הכאבים התגברו ונכנסתי למעגל קשה בו כל יום חשבתי שהיום אגלה את המחלה שמשתוללת לי בגוף. זאת הייתה התקופה הכי בודדה בחיי. הבן זוג נפרד ממני, חברים לאט לאט התרחקו. הייתי חרדתית, תלותית, חיפשתי בכל כוחי תשובה ולא הבנתי מה קורה לי.

רופאת המשפחה שלי הבינה. היא שלחה אותי לכל בדיקה שביקשתי ממנה והכל הגיע תקין. "אין לך כלום". היא נתנה לי מרשם לכדורים נגד חרדה, והמליצה שאתחיל טיפול רגשי.

דרך תנועה ויוגה הכרתי הגוף שלי וחקרתי אותו מכל כיוון, הבנתי שאין בו משהו לא בריא והכאבים שאני מרגישה מגיעים ממקורות עמוקים יותר בתודעה שלי. הגוף היה העוגן שלי. כשרקדתי ותרגלתי יוגה לא הרגשתי את הכאבים והחרדות. הגוף והתנועה עבורי כבר אז היו הריפוי והחיבור למקום השמח, למקום בו יש תקווה.

לעולם לא אשכח את הרגע שבו התיישבתי מול המטפלת הרגשית. כשהיא שאלה למה הגעת לכאן פרצתי בבכי ואמרתי לה שאני לא יכולה יותר להכיל את כל מה שעובר עליי. כך החלו להם 5 שנים של טיפול בו למדתי את שפת הרגש.

התקופה הזאת הבהירה לי: אף אחד בעולם לא יוכל לתקן אותי ולהבין באמת מה עובר עליי. ואף מטפל לא יכול לעשות את העבודה בשבילי.
והכי חשוב, אני לא הולכת להמשיך לחיות ככה ואני מחליטה שאני הולכת לייצר שינוי מהותי בחיי.

כך חקרתי את הרגש והשכל שלי מכל כיוון אפשרי. העמקתי בחקר המוח ומערכת העצבים, קשרי גוף נפש, תרגלתי יוגה ושיטות תנועה מכל סוג, עברתי סדנאות וריטריטים, חקרתי את הנשימה.

במהלך 7 שנים של מסע הגעתי למצב שהורדתי את מידת הכאבים שלי לכמעט לא קיימים, כמעט ואין חרדות, והחיים מתחילים לזרום לאט לאט על מי מנוחות. חשבתי שסיימתי.

בשביעי באוקטובר שנת 2023 כל המשחק השתנה. שבוע לפני הגעתי למזרח לטיול ארוך, לסיים את כתיבת התזה בתואר השני, לחזור לדוקטורט במדעי המוח ולהמשיך את המסע המחקרי שלי בתחום הגוף והנפש.

המלחמה עצרה הכל. ינואר 2024 אני מבינה שאין לי כסף, אני לא מתקדמת בתזה והדוקטורט כבר לא רלוונטי. אני לא רוצה לחזור לחיים שהיו לי ואני רוצה משהו חדש בלי הרבה מושג מה הוא יהיה. וכך החל החלק האחרון במסע…

כשהתחילה המלחמה קולות עמוקים אמרו לי לעצור, "יש משהו הרבה יותר גדול עבורך ממה שחשבת אבל את מפחדת".
כבר כמעט לא חוויתי חרדות או כאבים, אבל כשהייתי חווה זה הרגיש כאילו מעולם לא החלמתי.

החלטתי להיכנס לעוד רובד עמוק של עצמי ולהאמין שאת טראומת הילדות ואת החוויה שחיה בי לא משנה לאן אני הולכת אפשר לפתור ולהחלים מהשורש - ולעולם.

החלק הזה של מסע ההחלמה שלי כלל חשיפה לעולמות מרחיבי התודעה ותורת הסוד של היהדות, פנימיות התורה, הקבלה. העמקתי עוד לשכבות התודעה שמרכיבות אותי והבנתי שאני לא רק גוף, נפש, רוח - אני גם נשמה.

בשביל שאוכל לחיות באמת בשלום, שלווה, אהבה, חמלה וקבלה עצמית, ולא כסיסמאות, אני רוצה ללמוד איך לייצר זרימה והלימה מושלמת בין כל שכבות התודעה שמרכיבות אותי.

זהו החלק האהוב עליי במסע. בעקבות החלק הזה החיים שלי שוב השתנו ומצאתי זוגיות טובה ויציבה, בית שנעים לי לחיות בו, עבודה ויחסים עם קריירה וכסף שטוב לי איתם, איזון בין הזמן לעצמי ובין העולם שבחוץ.